<h1>מעשה הגאונים סימן ס"א</h1>
<h2>דף ג.</h2>
זו תשובה שהשיב ר' נתן לר' יהושע כששאלו, שנוהג' במקומינו בשביל כתובה שכותבין בששי ועומדין וחותמין במוצאי שבת ופעמים קונין גם קניין והכתובה נכתבה בששי בשבת והוכיחו בתוכחות מה צריך לבדוק לו על מנהג קהילות קדושות מימי קדושים אשר עברו בישישים ממגנצא וגם המיושבים ר' יהודה בר' משה ור' שלמה בר מצליח ור' דוד בר יקר ולא עירערו ולא מיחו מחמדים כולו ממתקים ושבח לשומר ישרא' לא פועלי' עוולה אעפ"י שכך מנהגם ויש להם ראיה וסמך ומי יודע על מה נהגו כך, להתחיל בשבת סעודת חתנים, שמא מתוך דוחק גדול שהיה שם ברובו של קהל, ולכך הרגילו להזמין חתן בשבת, ועכשי' ברכות והודיות למקים מעפר דל וכן יוסיף על ברכת עשרם מאה פעמים. ואין תימה אם אין נושאין ברביעי שהרי אפי' בזמן סנהדרין הקדושה שהיו דנין בין דם לדם אילו (אם) היה מקום שבתי דינין יושבין על מדין בכל יום ויום, היו בנות ישראל נישאות בכל יום שיהא מוכן לו לתקן צרכי סעוד' כדאמ' ר' שמואל בר' יצחק אמר רב [כתובות ג' ע"א] לא שנו [אלא] מתקנת עזרא ואילך שאין בתי דינין קבועין אלא בשני ובחמישי אבל אם יש בתי דינין קבועין עכשיו [כ]קודם תקנת עזרא אשה נשאת בכל יום וכל שכן בזמן שאין דנין (בימי) [בדמי] בתולים כי מי בקי להבחין חכמתו (אמת) כרבן גמליאל הזקן וכרבינו הקדוש (וכמדיחי) [וכמריחי] דמים וכמעיינו בדמים ביין כי יתאדם וכמפזרי חרדל על דם, ועל כן יכולין להינשא כל עת שירצה ואפי' לגזירת בן עוף [שם ה' ע"א] ליכא למיחש שבח לשומר עמו איכשור דרא, דהא אפילו סעודות שעושין כמה בשבתות של חתנים בין הנישאים ברביעי ובין באחד בשבת בין כך ובין כך עמך כולם צדיקים. ולית הלכתא בלא יבעול בערב שבת, דקים לן מכמה דוכתי [שם ז' ע"א] מותר לבעול לכתחילה בשבת, וכתובה אעפ"י שכותבין בערב שבת וחותמין במוצאי שבת ולעת ערב מברכין ברכת אירוסין ולמוצאי שבת מברכין ברכת נישואין ואז מקבלת שטר כתובה, לא הוי כשטר מוקדם דפסול, דאילו בשטר מוקדמין כתיב בכך וכך למלך פלוני בחדש ניסן לוה פלוני, ומיקיימי שטר או' שלא היה בניסן אלא בחדש אחר, והוי הפסד לקוחות להכי פסול, אבל כאן אם הקדים כתובה וכתבה יום אחד קודם כניסת חופה, מה פסול שטר איכא דהוא שעביד כל נכסיו בזמן ששטר מוכיח ואמ' לכשתנשאי לו ועל מנת שתנשאי לו, ואם הקדים ושעביד עצמו ואת נכסיו יום אחד קודם מעשה ברצונו ובחפצו ובקיניין גמור מה איכפת לכלום אדם, מה לקוחות ושילום כאן ואפי' אין לומר נראה כזיוף דהא אמרי רבנן [גיטין י"ח ע"א] בנכתבת ביום כגון ברביעי בשבת או בה' [ו]נחתמת בלילה שלאחריו אפי' בסוף לילה כשר, הרי כאן ממש כמו כחש ומזויף, [ש]הכתיבה ביום אחד וחתימה ביום אחר והואיל ועסוקין באותו עיניין ונכתב ונחתם עד נישואין כשר, ולפניו נמי נימא אם הקדים יום אחד וכתב וכל שכן שקיבל קיניין וכתב ועסוקין באותו עיניין תדיר עד מוצאי שבת על מה לא מיכשר, והכל יודעין מה שהקדים מפני שאי אפשר לו לכתוב בשבת. והיה לי לתמוה אף על שחותמין לפני רבותינו בכאן בעת חתימת כתובה נערים עדים שלא ראו קיניין ולא יודעין מה קיניין כתובה, ואעפ"י [כן] אין חוששין ואין מדקדקין, כי אמרו לנו רבותינו הכל עדים הם הואיל ורואין העיניין על מה הוא לפיכך אין צריך לדקדק כל כך, וברוך המקום לא עמד כלום נוכל לפסול כתובת אשתו, וכן לשם לא יעמד כלום לפסול בלא פסול כתובת אשתו וכתובת אמו וכתובת זקינותיו (ואם) [ואין] לחוש כלל, ואם יחוש אין כאן פסול, ורבי' אשר אתנו אם יש כלום לשם שרוצה לעשות שמחתו או שמחת בנו ובתו מרביעי מי יאמר לו מה תעשה עשה ועשה אומ' לו, אומנם זה היה כבוד יוצרינו ברוך הוא אם יש כלום תרבות שאינה כהוגן על זה תעמדו ותעירו בכתב ובפה, ותחזקו ותהיו לאנשים לגדור פרצות ולא תביישו ואל תיראו מחרפות ומגידופות אנוש, כי בכך נחת רוח לבוראינו ושלום יעשה לי שלום יעשה לי ומ' כתי' בתריה [ישעיה כ"ז] ישרש יעקב לנצח.
<h2>דף ז:</h2>
אילו שאלות ותשובות של רבינו שלמה. מעשה בחתן אחד שעשה אירוסין ונישואין ביחד, ולאחר שקידש הביאו כוס לברך ברכת אירוסין ובירך המברך ברכת בורא פרי הגפן [וברכת אירוסין] ושתה והביאו לו כוס אחר לברך ברכת נישואין, שכח ולא אמר בורא פרי הגפן עם ברכת נישואין והחזירו רבינו ושאלו לו מה טעם שהרי בירך מתחילה בורא פרי הגפן עם ברכת אירוסין ואעפ"י ש(ב)כוס שני אינו אלא של נישואין יכול לפטור עצמו בברכה אחת של בורא פרי הגפן ואעפ"י ששתה בכוס ראשון של אירוסין הואיל ולא בירך בינתיים על הגפן ועל פרי הגפן מידי דהוה אשותה בסעודה שאפי' הוא שותה עשרה כוסות אינו מברך [אלא] בכוס ראשון והשיבני ר', שאני סועד דקבע סעוד(ו)דתיה, אבל האי לא קבע דברכת נישואין לחוד וברכת אירוסין לחוד, ובנישואין תקון רבנן שבע ברכות [ו]בלא בורא פרי הגפן אינו אלא שש. שהכל ברא, יוצר האדם תרי זמני, שוש תשיש, שמח תשמח, אשר ברא, לפיכך חייב לברך בורא פרי הגפן דכוס (דאירוסין) דנישואין לחוד ודאירוסין לחוד, שמנהג זה שנהגו לעשות אירוסין ונישואין ביום אחד אינו אלא לפי שהן צריכין לעשות סעודה לאירוסי' אם עושין אירוסין קודם נישואין ולפי שיש גנאי לחתן ולקרוביו אם לא ירבו בסעודה ובשמחה כל היום לפיכך אילו בני אדם עושין אירוסין ונישואין ביחד, כדי לפטור בסעודה אחת ביום אחד משניהם, ולעולם אירוסין לחוד ונישואין לחוד, וכן אמר לנו ר' שאחר ששתה המברך בכוס ראשון דאירוסין מברך עלי' על הגפן ועל פרי הגפן אלא מפני (ש)הטורח (והרבות) [ותמיהת] בני אדם נמנעין לעשות כן. שאלו לר' הרוצה לעשות אירוסין ונישו' מאי לברך ברכת אירוסין ונישו' ביחד על כוס אחד, ואמר לן ר' הרוצה לעשות כן אומרין לו שתה ושפוך מה שנשאר ומזוג כוס שני לברך ברכת נישואין, שנוהגי' במקומינו בבהם, לפי שאין אומרין שתי קדושות על כוס אחד, דאין עושין מצות חבילות. ואין לומ' [דהני] לאו שתי קדושות קרי להו דכל ברכות שתי קדושות קרי להו דהא גבי קידוש וברכת המזון הוא דקאמ' אין אומ' שתי קדושות על כוס אחד וג' בערבי פסחים [ק"ו ע"א] (דהכי) [דהא ד]אמרינן בפסחים ש"מ תמני וגו' עד ש"מ או' שתי קדושות על כוס אחד, הני מילי בדלא איפשר קמיירי דאין לו אלא אחד בלבד אבל יש לו שתי כוסות מברך על זה ועל זה בפני עצמו, כך אמר ר'.
מברכין ברכת חתנים בבית חתנים כל שבעה אמר ר' יהודה והוא שבאו פנים חדשות, הכי פירש מורי צדק מורי ר' אליקים הלוי, הא דאמר (אין) מברכין ברכת חתנים בברכת המזון כל שבעה והוא שבאו בתוך אותן [שבעה] פנים חדשות שלא היו בסעודה ביום ראשון ובאו ביום שני וצריך לברך שבע ברכות משום דאינהו מברכין ליה ביום שני, כי היכי דבירכוהו ביום ראשון אותן שישבו בסעודה ביום ראשון, וכן כל ז' אם באו שלא היו לא ביום ראשון ולא (באו) ביום שני. ובתוך שבעה אי איכא פנים חדשות בכל יום בעי לברוכי ליה ברכת חתנים ז' ברכות, אבל לאחר שבעת ימי המשתה שיתברכו בשמחה וישבו בסעודה עם חתן וכלה אפי' באו פנים חדשות שלא היו לה כל ז' ימי המשתה לא צריך, דכבר יצאו ז' ימי המשתה דאין חובה לחתן היות דר בחופה כי אם ז' ימי המשתה ולא יותר, ואינו צריך לברך ז' ברכות אלא יום ראשון בלבד. ובעי קמי מור כגון אנן דנהיגין תרי יומי משתה גדול, אחד בבית הכלה ויום שני בבית חתן מאי נעביד, באיזה יום מברכין [שבעה] ברכות, אם צריך לברך בבית שניהם היכא דליכא פנים חדשות בבית חתן ביום שני, או לאו, והשיב בבית שעושין סעודה ביום ראשון לשם מברכין, היינו בבית כלה, כיון שבירך ביום ראשון בבית הכלה וליכא פנים חדשות [בבית החתן לא מברכין ז' ברכות לפי שאין מצוה אלא ביום א' היכא דליכא פנים חדשות], אע"ג דאמרו חכמים מברכין ברכת חתנים בבית חתנים, על כן מנהג של נהר רינוס להוליך הכלה ביום הרביעי לבית חתן או לבית אחר שדר חתן ומברכין לשם ברכת חתנים. ועוד מנהג במקומינו להתחיל סעודה בלילה הנכנסת לרביעי ועדיין לא עשו ברכת אירוסין ולא ברכת נישואין, אם צריכין לברך ז' ברכות בבית חתן באותה לילה או לאו, [ואמר] מאחר דעדיין לא עשו ברכת אירוסין ולא ברכת נישואין עדיין הכלה לא נכנסה לחופה, הילכך לא מברכי אלא שהשמחה במעונו ואשר ברא צריך לברך דהא מכי רמי שערי (שוסיתא) [באסינתא] מיחייבי לברוכי קודם הלולא שהשמחה במעונו, ולאחר הלולא אי עבדי שמחה מחמת הלולא אי איכא פנים חדשות מברכין שהשמחה ואשר ברא, ומיכאן ואילך מחמת הלולא אפי' עד י"ב חדש בעי לברוכי שהשמחה במעונו. וכמדומה לי האי דהוו נהיגי מקודם לברך ז' ברכות אפי' בלילה הנכנסת לרביעי משום האי טעמ' דהוו סבירי דלילה שייכא בתר יומא וכשם שמברכין ביום כך מברכין בלילה.
<h2>דף כ:</h2>
ושוב מעשה [באחד] שעשה אירוסין ונישואין ביום אחד וכתבו (ב)[ה]כתובה והביאוה לבית חתנות לפני הזקנים שנתאחדו שם ולאחר שבאו עמד חתן וקידש ארוסתו, ומינו עדים כשרים ולא קרובים להיות עידי קידושים, ובא אחד מאותן עדים וחתם בכתובה וחתם גם את חבירו. שמע ר' ואיקפד, ואמ' שתי טעויות [טעה] אותו הע(ת)[ד], אחת שעידי קידושין אין [דינם] לחתום בכתובה אלא עידי קיניין שטר כתובה צריכין לחתום בכתובה ולא עידי קידושין, ואחת שחתם את חבירו דאין עד חותם לעד חבירו, שאין העדים חותמין [על השטר] אלא מפני שהיום כאן ולמחר ילך אחד מהן, ויביאו בית דין את השטר לפני אחד מן העדים אם יכיר חתימת ידו וחתימת יד חבירו או שמא העדים אינן בעין ויש בני אדם שמכירין חתימות ידי עדים. ועכשיו שמביאין שטר חתימתן מכתיבה אחת אין כאן הכרת ידי עדים, או אם יבא אחד מן העדים בפנינו ומראין לו חתימתו (וחתימתו) של שטר ושואלין לו אם זה הוא כתב ידו ואם אין מכיר בחתימתו נמצא שטר פסול להכי צריכין העדים לחתום כל אחד ואחד בחתימתו, ומתוך כך ציוה ר' למחוק חתימת העדים למה כדי שלא תהא הכתובה שטר פסול, שכתובה אינה מקיימת אלא בחתימה שלא תהא חתימה פוסלת וחתימת עידי כתובה אלא כשטר בעלמא.
<h2>דף נד:</h2>
ושוב מעשה [באחד] שעשה אירוסין ונישואין ביום אחד וכתבו (ב)[ה]כתובה והביאוה לבית חתנות לפני הזקנים שנתאחדו שם ולאחר שבאו עמד חתן וקידש ארוסתו, ומינו עדים כשרים ולא קרובים להיות עידי קידושים, ובא אחד מאותן עדים וחתם בכתובה וחתם גם את חבירו. שמע ר' ואיקפד, ואמ' שתי טעויות [טעה] אותו הע(ת)[ד], אחת שעידי קידושין אין [דינם] לחתום בכתובה אלא עידי קיניין שטר כתובה צריכין לחתום בכתובה ולא עידי קידושין, ואחת שחתם את חבירו דאין עד חותם לעד חבירו, שאין העדים חותמין [על השטר] אלא מפני שהיום כאן ולמחר ילך אחד מהן, ויביאו בית דין את השטר לפני אחד מן העדים אם יכיר חתימת ידו וחתימת יד חבירו או שמא העדים אינן בעין ויש בני אדם שמכירין חתימות ידי עדים. ועכשיו שמביאין שטר חתימתן מכתיבה אחת אין כאן הכרת ידי עדים, או אם יבא אחד מן העדים בפנינו ומראין לו חתימתו (וחתימתו) של שטר ושואלין לו אם זה הוא כתב ידו ואם אין מכיר בחתימתו נמצא שטר פסול להכי צריכין העדים לחתום כל אחד ואחד בחתימתו, ומתוך כך ציוה ר' למחוק חתימת העדים למה כדי שלא תהא הכתובה שטר פסול, שכתובה אינה מקיימת אלא בחתימה שלא תהא חתימה פוסלת וחתימת עידי כתובה אלא כשטר בעלמא.
ועוד הורה אחרו הכתובה ונכתב' בלילי רביעי ונחתמה [בליל חמישי] כשירה אעפ"י שכתוב בה ברביעי וראיתי במסכת נידה [ס"ה ע"ב] שאני כתובה דנהגו בה טפי. וגם הורה רבינו שלמה לכתוב כן [ב]כתובה, הכל קיבל עליו, והוא תיקון יפה ואין צריך לכתוב סך הכל קיבל אלא הכל קיבל עליו כך וכך.
<h2>דף נז.</h2>
שאל ר' מנחם לר' נתן על היתומה שהשיאוה אחיה ואמה וכן יתומה אב ואם וכן מי שאבדה כתובה ראשונה וכן המחזיר גרושתו וכן אלמנה האיך כותבין בכתובה ודין דהנעלת ליה מבי נשא או מבית אמה או סותם. כך אמרו רבותינו של כולן סתם, ודין נדוניא דהנעלת ליה ולא מזכיר לא בית נשא ולא בית אבי' ואמה וכן נוהגין כאן סתם כותבין. ופירוש בית נשא בכל התלמוד הוא בית אביה, וכך קבלנו מרבותינו. ואם יכתוב מבית אביה במקום מבית נשא אין בכך כלום.
